בפרק ט´ של חוק הביטוח הלאומי מפורטים תנאי הזכאות לנכים מכל קשת הלקויות והנפגעים. הפרק מפרט את זכויות הנכים שהוכרו על- פי ביטוח לאומי לגמלת נכות, והן: קצבה חודשית, שיקום מקצועי, השתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים וגמלה לנכה הלוקה במוגבלות קשה. הזכאות תינתן לאחר הגשת תביעה לבקשת זכאות בסניף ביטוח לאומי הקרוב למקום המגורים, אישור הבקשה על ידי ועדה מטעם ביטוח לאומי שכוללת רופאים מומחים ועובדים סוציאלים הנותנים חוות דעת בקשר למצבם של התובעים על פי בדיקות שהם עורכים.
כיצד מוגדרת "נכות" על פי ביטוח לאומי, וכיצד היא נקבעת?
נכה הוא מבוטח או מבוטחת אשר כתוצאה מלקותם הצטמצם כושר עבודתם לפחות ב-50%, ובכלל זה נכללים גם עובד קטין ועקרת בית נכה. הזכאות לקצבת נכות תותאם לכל מי שכושר עבודתו נפגע עוד בהיותו תושב ישראל או שהיה תושב ישראל לפני 15 למאי 1948, או לקטין אשר אי כושרו להשתכר חל לפני הגיעו לגיל 18 והוא תושב ישראל. כמו כן ישנן הוראות לעניין עולים חדשים כאשר תביעתו תידון רק לאחר 9 חודשים מיום היותם עולים. ביטוח לאומי דן בכל תביעה שמוגשת לו רק כ- 90 יום לאחר מועד היותו נכה- כלומר שכושר עבודתו פחת ב- 50%. דרגות אי כושר לעבודה הן 60%, 65%, 74% ו- 100% בלבד והן תיקבענה על ידי הליך הכולל מבחנים וחוות דעת רפואיות.
כיצד לתבוע את אחוזי הנכות?
התהליך, אשר מומלץ לעשותו באמצעות עורך דין שמתמצא בעניין תביעות ביטוח לאומי, מתחיל באיסוף חומרים רפואיים הקשורים לתיק התובע. אין להתמהמה משום שישנו חוק התיישנות בעניין - ויש צורך לאסוף כל תיעוד הקשור במצב שלפני הפגיעה (אם היה) ולאחריה- כולל חוות דעת ותוצאות כל הבדיקות. עורך הדין יפנה עמן לייעוץ מפי רופא מומחה והתביעה תתגבש על פי הסעיפים שיתקבלו כמסקנה מאיסוף חומרים אלו.
